<h1>סמ"ג לאוין סימן רי"ט</h1>
<h2>דף פד:</h2>
אזהרה למכה אביו ואמו בכלל אזהרת לא יוסיף (דברים כ"ה ג') שהוא לאו, דהואיל והוא מוזהר שלא להכות שום אדם מישראל הרי אביו ואמו בכלל (ע"פ רמב"ם ממרים פ"ה הל' ח'), וכבר כתבנו למעלה (ל"ת קצ"ט) לאו זה ופירושו, וכן לאו של מקלל (ל"ת רי"א) הוא ופירושו, מכל מקום נחשבים מקלל אביו ואמו ומכה אותם שני לאוין בפני עצמן הואיל וחייבין עליהן מיתת בית דין כי אפילו לא מצינו שם שום אזהרה המיתה או הכרת היא האזהרה, וכן המברך השם מזה הטעם נחשב לאו בפני עצמו (ל"ת ט"ז) אף על פי שאזהרתו מא-להים לא תקלל (שמות כ"ב כ"ז) שלמדנו גם ממנו אזהרה למקלל דיין (ל"ת ר"ט). בין איש בין אשה המכה אביו ואמו מיתתו בחנק שנאמר מכה אביו ואמו מות יומת ומיתה האמורה בתורה סתם אינו אלא חנק.
איבעיא להו בן מהו שיקיז דם לאביו רבי חנינא אמר מותר דכתיב (ויקרא י"ט י"ח) ואהבת לרעך כמוך (יראים סי' קע"ז) ואף על פי שמותר, לכתחילה לא יעשה אלא אם כן אין שם [אדם] שיקיז לו ומצטער כמו שאומר [שם] בפרק הנחנקין רב פפא לא שביק ליה לבריה למשקל ליה סלוא פירוש (רש"י) קוץ התחוב בבשרו שמא יחבול בו (ע"פ רמב"ם ממרים פ"ה הל' ז' ע"ש) מר בריה דרבינא לא שביק ליה לבריה למיפתח ליה בועתא פירוש מורסא.
<h2>דף פה:</h2>
ואף על פי שאמר שבאדם רשע אין מתחייב הבן מיתה על הכאתו ועל קללתו, מכל מקום אסור לו לעשות כן דתנא דבי רבי ישמעאל לכל אין הבן נעשה שליח לאביו להכותו ולקללו חוץ ממסית שהרי אמרה תורה (דברים י"ג ט') לא תחמול ולא תכסה עליו. הורו הגאונים שמי שנתחייב שבועה לבנו אינו משביעו בשבועת האלה כמו שרגילים להחרים באלה ובנידוי בשמתא וכיוצא בזה שהרי זה בא לקללת אביו אלא משביעו שבועה שאין בה אלה (ע"פ לשון רמב"ם ממרים פ"ה הל' ט"ו ע"ש בכס"מ). ולא על הכאה והקללה בלבד הקפידה תורה אלא אפילו על הבזיון שכל המבזה אביו ואמו אפילו בדברים ואפילו ברמיזה הרי זה ארור מפי הגבורה שנאמר ארור מקלה אביו ואמו וגומר הרי הוא אומר עין תלעג לאב ותבוז לקהת אם (רמב"ם שם) פירוש לקיבוץ קמטים שבפניה.
ושנינו בפרק הנחנקין (פ"ה ב') המכה אביו ואמו אינו חייב מיתה עד שיעשה בהם חבורה והמכה אותם לאחר מיתה פטור (ע"פ רמב"ם ממרים פ"ה הל' ה'), וזה חומר שבמקלל מבמכה שהמקלל לאחר מיתה חייב סקילה ובגמרא דורש כל זה מן המקראות, ומקשה שם וליתני נמי חומר במכה מבמקלל שהמכה נפש ענש בו בשלא בעמך כבעמך מה שאין כן במקלל שנאמר ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך ומתרץ קסבר מקשינן הכאה לקללה. וכן שנינו ביבמות פרק כיצד (כ"ב א') מי שיש לו אפילו בן ממזר חייב על קללתו ועל הכאתו ובנו הוא לכל דבר חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית ומקשה שם איקרי כאן ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך ומתרץ כשעשה תשובה, ואף על פי שיש מחלוקת בדבר זה בברייתא (סנהדרין פ"ה ב') אי מקשינן הכאה לקללה אי לא סתמי המשניות עיקר כדאיתא במסכת יבמות (מ"ב ב').
